בעבר, ראינו לעתים קרובות הצבעות כנסת משונות שקוממואותנו. הכוונה אינה לאותם מצבים שבהם אין אתה מסכים עם ההחלטה, אלא לאותםמצבים שבהם אתה שואל עצמך: "איך ייתכן שהם החליטו כך, הרי זה ברור כשמש שהציבורלא היה מחליט כך!".
קיימים מצבים שבהם הכנסת, או כל פרלמנט אחר, אינם מסוגלים לקבל החלטותנכונות מהן החלטות נכונות? ראה בגוף המאמר. אי יכולת זו הינה מובנית, ונובעת מאופיו של אדם ומחוקי הכנסת.
מהם אותם מקרים? א:כאשר לחבר הכנסת ישאינטרס אישילהחלטה מסוימת. לדוגמא: שכר הח"כים ותנאי עבודתם בכלל. חסינות ח"כים. תנאי פרישה והטבות אחרות. תיקצוב הפעילות והמשרד של הח"כים, עוזרים פרלמנטרים, רכב, תקשורת ועוד. סיכויי קידום בתוך המפלגה. זכור לי המחטף הלילי של שרי ש"ס, שארגנו לעצמם תוספת שכרמהירה בהצבעה לילית חפוזה וללא התראה. אמנם ההחלטה בוטלה לאחר מכן ביוזמתראש הממשלה.
ב:כאשר למפלגה ישאינטרס מפלגתי. המפלגה מעוניינת בקידום החוק המסוים לטובת המפלגה. לדוגמא: חוק מימון מפלגות. לדוגמא: שת"פים כתוצאה מדילים בין מפלגתיים. מקרה נוסף: מרכז הליכוד טרפד את הכוונה לאחד רשויות ולחסוך כסף למדינה. למה? כדי שלמפלגה יהיו יותר ג'ובים לחלק לחברים. דוגמא נוספת: חוק באדרעופר הידוע לשמצה. עוד דוגמא: הייתה יוזמת חקיקה לחייב מפלגות וותיקות לבחור את הח"כים שלהםע"י הצבעה של כל חברי המפלגה(פריימריס), ולא רק מרכז המפלגה. אחד משריהעבודה נימק את התנגדות המפלגה שלו לחוק זה בכך שהם לא רוצים לעזור לליכודלהציל את עצמו (!). (מפלגת העבודה מנהיגה פריימריס) האיש העדיף שמפלגת הליכוד תמשיך להיות שבויה בידי מרכז הליכוד - רק כדי שמפלגתו תרוויח מהמצב.
ג:אינטרס אלקטוראלי. זהו אינטרס מוזר, אך השפעתורבה וחזקה. אומרת המפלגה: "למה לי להרגיז מיעוט זה או אחר, בפרט אם הואצעקני ו"לרכוש" בכך קהילת מקטרגים? לדוגמא: למה לי להלחם בהסתדרות? בסך הכול מדובר בעוד מעטכספי מדינה. כדאי לוותר קצת. אח"כ נוכל להציג את הדברים כהישג. הרוב הדומםשל הציבור? - הוא ממילא לא כל כך ישים לב. דוגמא נוספת (היפותטית): ח"כ X הגיש הצעה להגדיל את חופשת הלידה של הנשיםלשנה. במפלגה מתלבטים אם להצביע בעד החוק. "ברור שזהו חוק רע למדינה. אךבכל זאת, כדאי להצביע בעד. כך לא ארגיז את הנשים. כך איש לא יאשים אותישאני קפיטליסט אכזר וערל לב. ובכלל התינוק זקוק לאימו, לא כן?" דוגמאות נוספות: פגיעה בעובדים (לפעמים זה נדרש!), פגיעה בסל התרופות, פגיעה בדתיים או חרדים וכל מגזר שהוא. פגיעה בערבים מותרת מכיוון שהם ממילא לא מצביעים לנו.
ד:אינטרס ההישרדות של הכנסת. הכנסת, כמו כל גוף אחר, מגוננת על עצם קיומה ועל סמכותה. פעמים רבות הראתה שאין היא מסוגלת להתעלות מעבר לכך.
לדוגמא: הכנסת אישרה את החוק לבחירה ישירה של ראש הממשלה - רק לאחר לחץ כבד מבחוץ. לא לפני שרוקנה את החוק מתוכנו (שראש הממשלה הנבחר יקבל את אמונם של 61 ח"כים). סופו של דבר שהיא גם ביטלה את החוק כעבור שנים אחדות.
עובדה: הכנסת מעולם לא חשבה על משאל עם כאופציה סדירה, או אפילו לעתים מזדמנות. הכנסת אינה מוותרת על סמכותה שנגנבה מעל השולחן בעת הקמת המדינה.
ה: דילים פרלמנטאריים. בקצרה: "אם תצביע למעניבעניין חוק זה, אני אצביע למענך בעניין של חוק אחר". הדילים הפרלמנטארייםהם נוראיים במובן זה שהם מעוותים את רצון הציבור.
המפלגות החרדיות ניצלו את חמדנותם של הליכוד והעבודה לכסהשלטון והיו ללשון מאזניים, כדי להשיג לעצמן הטבות שערורייתיות במשך ארבעים השנים האחרונות: חקיקה דתית, תקצוב ישיבות, תקצוב אברכים, בניית בנייני דת על חשבון כללהציבור, פטור משרות צבאי (!), תקצוב משפחות מרובות ילדים ועוד. מעניין שהמפלגות הערביות מעולם לא הטיבו לשחק משחק זה. מנהיגיהם היועסוקים בהתלהמות ובביקור בסוריה ולבנון במקום לבצע דילים פרלמנטארייםפשוטים שהיו מקדמים את מצב בוחריהם.
ו:השפעות לובי. גופים אינטרסנטים מוצאים בפרלמנט מכרה זהב. בהשקעה פעוטה יחסית - הם מסוגלים לקדם חקיקה לטובתם. דוגמאות? בארה"ב אנו יכולים לזהות גופים רבים העשויים לנקוט בכל אמצעי להשגת האינטרס הכלכלי שלהם. לדוגמא: חברות נפט, למשל, נגד פיתוח אנרגיה חלופית. חברות תוכנה .תמיכה בניסוח וחקיקה של "זכויות" יוצרים. איגודים של בעלי זכויות יוצרים. קידום ההגבלות המעיקות על הציבור. היה מקרה שנדהמתילראות חוקים דומים מוצעים בפרלמנטים בצרפת, דנמרק וניו-זילנד בו זמנית. מרץ 2009. תעשיות נשק: "לא לקצץ סיוע צבאי למדינה פלונית שקונה מאיתנו בסכום כזה וכזה" מוציאים לאור: ספרות, מוסיקה, אומנות, שירה. זכויות יוצרים, שוב. תעשיות כימיות: "אל תקדמו את החוק למניעת זיהום. מליוני משפחות מתפרנסות מכך. מה בוער בכלל? מה החיפזון?" ספקים של תעשיית החלל: "לא לקצץ את תקציב תעשיית החלל המפוארת של המדינה"
לעתים הלובי בא ממקומות בלתי צפויים, כגון גופי ממשל (!). הנה:
המשטרהמאוד מעוניינת להקל על עצמה. כתוצאה מכך היא תפעל לקידום הצעות חוק המקטינות את זכויות הפרט, חיסיון המידע ועוד.
רשויות המסמעונינות לגבות עוד ועוד מס. גביית מס נוסף מתורגמת לבונוסים למנהליםולעובדים. הם יעודדו חקיקה שתגביל את יכולת האזרח להתנגד להם, כולל שאיפהלדריסת זכויותיו. ואמנם, רשויות המס נהנות מסמכויות רחבות למדי כולל הטלתקנסות מנהלתיים על אזרחים וחברות חסרי אונים. ארה"ב, מנהיגת הדמוקרטיות, אוסרת על אזרחיה פתיחת חשבונות בנק מחוץ לארה"ב. בישראל זה לא נהוג עדיין כי אזרחים וחברות רבים סוחרים עם מדינות המטילות חרם על ישראל.
שב"כ וגופי מודיעיןישאפו לחקיקה שתאפשר עינויים בחקירה, שלילת זכויות אישיות, הימנעות מפגישה עם עו"ד, חיסיון ועוד.
די בכך שגופים אלה יבחשו בקדרה כדי לקדם את ענייניהם. אזכיר כיעצם נוכחותם אינה הוגנת כלפי בעלי האינטרס ההפוך. מיהו בעל האינטרס ההפוך? ברוב המקרים מדובר בציבור עצמו.
ז. להצביע עם הקואליציה. הכנסת היתה לחותמת גומי של הממשלה. ההחלטות האמיתייות מתקבלות במנהלת הקואליציה, בחלק מהמקרים - בקבינט, ובחלק מהמקרים ראש הממשלה מחליט מה יהיה. המשמעת הקואלציונית עושה את שאר העבודה. תפקיד הכנסת כמפקחת על פעולות הממשלה - מתמסמס. ח"כים נמצאים בניגוד עניינים: הם גם חברי ממשלה ומצווים להצביע עם הממשלה, וגם ח"כים המפקחים על עבודת הממשלה. כלומר על עצמם. איך ייתכן דבר שכזה?
הנה כי כן, אנו רואים מגוון מקרים שבהם הכנסתאינה מסוגלתלקבל החלטות נכונות. אי יכולת זו הנהמובנית. לשווא נצפה להחלטות ראויות. לא במבנה הנוכחי של שיטת הממשל.
על כן, בכל מקרה שיש בו סממנים אישיים, או מפלגתיים, או אלקטוראליים, אושנוגעים לכוח השררה של הכנסת, או שיש בו ריח של דיל פרלמנטארי, או שיש בו חשדלהטיה מכל סיבה שהיא - כל המקרים הללו חייבים להיות מחוץ לתחום ידה של הכנסת. אולימשאל עם.
קטונתי מלהבין ולדעת את כל תחלואי השיטה הפרלמנטארית. עלכן אני מפציר בקהילת הבאים בשערי אתר זה: הוסיפו בתגובותיכם מהידוע נגד השיטה הפרלמנטארית.
בטעינה...