מחשבות
      לחופו של אוקיינוס
 
על אופן הישום של הדמוקרטיה  |  תורות מיסטיות  |  סמכות הריבון  |  תחלואי הדמוקרטיה הפרלמנטרית  |  מימון להשכלה הגבוהה  |  הימורים באינטרנט  |  התחממות כדור הארץ  |  מי משלם את המע"ם ?  |  מסים  |  שביתת המורים  |  

מונה:



להצטרפות לרשימת התפוצה הכנס את כתובת הדואר האלקטרוני שלך:
 שלח


ציונים

לעתים אנו רוצים לדעת את רמתו של אדם בתחום דעת מסוים. לדוגמא: מה רמתו של תלמיד פלוני בפיסיקה, או מה רמתה של פלונית בביולוגיה.
לכך, מקובלת עלינו שיטה טובה למדי הידועה מזה עידן ועידנים: מעמידים את הנבדק לבחינה, ושואלים אותו שאלות מתוך חומר הלימוד. לאחר מכן בודקים כמה תשובות נכונות היו לו מתוך כלל השאלות, ומחשבים לו את הציון.
כמובן, ככל ששואלים אותו יותר שאלות, כך הציון שאנו מגיעים אליו הוא מדוייק יותר, אמין יותר.
למשל: אם נשאל אותו רק שאלה אחת פשוטה, הנבחן יקבל ציון 0 או ציון 100.
אם נשאל אותו 2 שאלות, הנבחן עשוי לקבל ציונים של 0 או 50 או 100.
ואם נשאל אותו 100 שאלות, הציון שלו עשוי להמצא בכל נקודה אפשרית בתחום של 0 עד 100.

אם כן, אנו יכולים לראות כי ציון אמין, הוא ציון שמשקף היטב את היידע של בעליו.
ואנו יכולים לראות כי כדי להשיג ציון אמין, נדרש מאיתנו להעמיד את הנבחן לבחינה עם שאלות רבות ככל האפשר שיכסו היטב את כל החומר הלימודי. בלי "חורים".
ואם עשינו הכל כנדרש אזי נוכל לאמר שהציון שהנבחן קיבל הוא ציון אמין. אם התלמיד קיבל 95 נוכל לדעת בוודאות רבה שהאיש מבין היטב היטב את החומר, ושרמת היידע שלו קרובה לציון 95.
ואם קיבל האיש ציון 60, נוכל לדעת כי רמתו רק מעט מעל הבינוני, ולא היה מזיק לו לימוד נוסף...

ולמה אני כותב את כל דברי הלהג האלה, אשר ממילא ברורים מאליהם?
ובכן,עיינתי בשעתו בטופס ממבחן הבגרות במתמטיקה ל-3 יחידות (ולא רק).  היו שם פרקי בחינה שונים, שבהם התלמיד נתבקש לפתור 2 שאלות מתוך 3, ולפעמים 3 שאלות מתוך 5.

מה זה?
מישהו מעוניין לתת "הנחה" לנבחנים?
הבא נחשוב, מה אנו באמת יודעים על תלמיד שנדרש לענות רק על 3 שאלות מתוך 5?
אפילו אם התלמיד מקבל "100", עדיין יש לנו ספקות חמורים בקשר ליידע המושלם כבייכול, שיש לתלמיד. ככלות הכל הוא פתר רק 3 שאלות מ-5. ייתכן שזה כל מה שהוא "שווה": ציון 60.
גרוע מזה. נניח שהתלמיד קיבל ציון 70. מה באמת אנו יודעים עליו? שהוא פתר בערך 2 שאלות מתוך 3 שהתבקש וזאת מתוך 5 שאלות שבשאלון? אם זה ההישג המירבי שלו, אז מגיע לו ציון 40 ולא 70 ! ציון 40 משקף טוב יותר את רמת היידע של התלמיד הזה.

למה הדבר דומה? לגמד המודד את הגובה שלו באמצעות מטר שהוא יצר לעצמו ובו יש מספרים קרובים אחד לשני. האח מה טוב! עכשיו הגובה שלו הוא 1,80, כמו שהוא רצה תמיד.... או אדם שמן שונא דיאטה, שאכל כל היום רק 100 גרם, שנשקלו במאזניים המסויימים ההם....
והנה, לצערי/לצערנו, משרד החינך בישראל אימץ את הגישה הקלוקלת הזו. בכל מבחני הבגרות יש שאלות בחירה למכביר, והכל למען הגמד. סליחה, הממוצע.
הנה כי כן, כדי שמבחן יהיה אמין, משקף, יש להמנע מכל הנחה לנבדק, ובכלל זה - שום שאלת בחירה.



מיקוד

והנה, משרד החינוך הפליא לחדש בהמציאו המצאה חדשה למען הממוצע הגמדי: המיקוד. למי שאינו מתמצא, "מיקוד" פרושו שמשרד החינוך עושה הנחות במבחן הבגרות, ומכליל במבחן רק חלק מהחומר המקצועי. באופן כזה הנבחן מקבל במקרים רבים הנחה של 40% מן החומר.
לכאורה, זו הנחה "כשרה". שהרי זכותי, כמורה, להחליט שהבחינה תהיה על חומר מסויים זה, ולא על חומר מסויים אחר. אלא שזהו טיעון מאחז עיניים. כאשר תלמיד מקבל ציון 80 בבגרות בביולוגיה, הכוונה היא שהציון שלו הוא 80 על כל הביולגיה לתיכון, ולא ציון 80 על חלק ממנה.
כלומר בוחנים את התלמיד על חלק מהחומר, ונותנים לו ציון כאילו נבחן על כל החומר.

זה אבדן דרך, וזהו בזיון.

לקויי למידה

לקויי למידה הם תלמידים עם הפרעות ומוגבלויות שונות כגון היפראקטיוויות, דיסלקציות שונות, קשיי קשב וריכוז. ללקוי למידה נותנים הנחות מיוחדות כגון: תוספת זמן, בחינה בעל-פה ולא בכתב, ועוד.
ייאמר מייד כי גם ללקוי למידה אסור לתת הנחה בדמות של שאלות בחירה, וגם לא הנחות בתחפושת של "מיקוד".
אפשר לשנות את סולם הזמנים ולהרחיב את מסגרת הזמן, ואפשר לתת לנבחן שאלות בע"פ. אפס, יש לוודא שבתעודה יהי רשום באופן בולט כי היתה תוספת זמן, או שהמבחן נעשה בע"פ. זאת כדי שיהיה ברור שמדובר בסולם ציונים נמוך יותר, שנובע מתוספת זמן או מהנחה אחרת.

המלך עירום
 

אם כן, ראינו שמשרד החינוך מזייף ציונים. פשוטו כמשמעו.
האוניברסיטאות בישראל הבינו זאת  עד מהרה. הם הגיעו למסקנה שתעודת הבגרות אינה אמינה, ולמעשה היא נותנת מושג די קלוש על רמת התלמידים. ובדרכם המינורית הם פשוט הצביעו ברגליים. אם תעודת הבגרות היתה לבלתי אמינה, מן מסמך שאינו שווה את הנייר שעליו הוא כתוב. אנו נמציא מבחן משלנו: יחי הפסיכומטרי, המלך החדש.
לו היו ציוני הבגרות תקינים, כי אז היו עדיפים על המבחן הפסיכומטרי. ציוני בגרות אמינים היו משקפים מאמץ מתמשך של 12 שנות לימוד, יידע רחב ומקיף בתחומי דעת שונים, וספיגת חינוך וערכי חברה נאותים. תחת זאת - הפסיכומטרי נותן עדיפות לנבחנים אמידים שיכולים להרשות לעצמם את הקורסים הפסיכומטרים עם המחירים הדימיוניים. היידע הכללי שנרכש במהלך 12 שנות לימוד - היסטוריה, סיפרות, פילוסופיה, ביולוגיה - מאבד את ערכו. אין עוד חפץ בו. 
כך יצא שמשרד החינוך, באמצעות הציונים המזוייפים, תורם לעידוד הבורות בישראל, ולהגדלת הפער החברתי.

ודרך אגב: בפסיכומטרי אין שאלות בחירה, אין מיקוד, אין מבחן בע"פ. האוניברסיטאות יודעות את שעליהן לעשות....

 

למה אנו זקוקים לציונים בכלל?

ציונים אמינים הם כלי חשוב בחברה המודרנית. באמצעותם מסמיכים המוסדות להשכלה את תלמידיהם כמומחים בתחומי דעת שונים:  רפואה, הנדסה, ספרות, מחשבים, מתמטיקה. ובהסתמך עליהם הם מנפים מקהל המועמדים - את הטובים ביותר להתקבל ללימודים.  
איש מאיתנו אינו רוצה לגור בבניין דירות שתוכנן ע"י מהנדס שעשה מבחן בע"פ, שאינו מסוגל לעמוד במבחן בכתב..
ואיש מאיתנו לא רוצה שבנו ינותח ע"י רופא שקיבל 70 בבחינה שהמיקוד עליה היה 50%.
הציונים הם כלי מדידה. ככאלה, הם חייבים להיות אחידים ומדוייקים. כך גם כלי מדידה אחרים: המטר שאורכו אחיד בכל העולם (אין מטר מיוחד לגמדים), והשעון שהקצב שלו אחיד בכל העולם (אין שעון מיוחד לאיטיים), והקילוגרם שמשקלו אחיד בכל העולם (ואין קילוגרמים מיוחדים לשמנים).
כשהציונים אמינים אנו יודעים כי מה ערכם האמיתי של התלמידים. נדע לאמר כי מי שקיבל ציון 96 הוא גאון. ומי שקיבל 75 הוא בינוני. (בשיטת משרד החינוך - שניהם עשויים לקבל 100). אז נוכל לבצע מחקרים אמינים על איכות מורים, שיטות למידה, ושאר פרמטרים המשפיעים על הלמידה. אז יהיו בידינו כלים תקפים שיסייעו לנו להסיק מסקנות תקפות.
כשאין שאלות בחירה, עשוי המורה לזהות שאיש מהתלמידים לא פתר את שאלה מספר  x. כך לזהות בעיה בעודה באיבה.
וכאשר נוהגים על פי שיטת משרד החינוך, דומה הדבר כאילו שמנו על עינינו משקפים המטשטשת את הראיה שלנו עד כדי אי יכולת להבחין ברמת התלמידים. כלומר: לא רק שהציון הממוצע עולה באופן מלאכותי ולא אמין, אלא שאין אמינות גם בהשוואה שבין תלמיד לתלמיד.

 

סוף דבר

הייתי מציע לחוקק חוק לציונים אמינים. אפס, אני אינני חסיד של חקיקת יתר. מה גם שספר החוקים עמוס לעייפה. עדיף לחנך, להביא את הדברים נכוחה לעיניהם של שרי החינוך, המחנכים ומקבלי ההחלטות, ויסורו מדרכם זו.

 

חיים אבגד
2005

 

 

 

 


+ הוסף תגובה חדשה
תגובות: (צפה ב-  תגובות בעמוד זה)
Loading בטעינה...

Go Back  Print  Send Page
קידום אתרים - קידום אתרים