מחשבות
      לחופו של אוקיינוס
 
על אופן הישום של הדמוקרטיה  |  תורות מיסטיות  |  סמכות הריבון  |  תחלואי הדמוקרטיה הפרלמנטרית  |  מימון להשכלה הגבוהה  |  הימורים באינטרנט  |  התחממות כדור הארץ  |  מי משלם את המע"ם ?  |  מסים  |  שביתת המורים  |  

מונה:



להצטרפות לרשימת התפוצה הכנס את כתובת הדואר האלקטרוני שלך:
 שלח


על אופן הישום של הדמוקרטיה

דף הבית >> דמוקרטיה >> על אופן הישום של הדמוקרטיה

 

על אופן היישום של הדמוקרטיה

 

דמוקרטיה, כלשונה, היא שלטון העם.
הנחת היסוד של הדמוקרטיה היא שכל האנשים שווים. אין מועדפים ואין מיוחסים. כתוצאה מכך, אין שליטים "טבעיים".
ומכיוון שכך, כל החלטה המחייבת את העם או חלקיו, היא החלטה שתתקבל ברוב קולות העם.

כיצד מבררים את רצון העם? לאנשי אתונה העתיקה, ממציאי הדמוקרטיה, לא היו בעיות בתחילה: כל בעל זכות יכול לבוא למקום המפגש, להצטרף לדיונים ולהצביע.
עד מהרה הפכה השיטה לבלתי אפשרית. העם התרבה, המקום צר מלהכיל. נאלצו להחליף החלטות ישירות בהחלטות בלתי ישירות. לאמור: העם יבחר בנציגים שיצביעו בשמו. כאן החלה הדמוקרטיה להתעוות, לאבד את רוחה המקורית. כי כן,  מן הרגע שהנציגים נבחרו – הם הושפעו מקבוצות אינטרסנטים או שהתפתו לסיר הבשר. שוב לא הייתה ערובה שרצון העם יבוצע.

כמובן, יש אינסוף אפשרויות ליישום דמוקרטיה. באמצעות פרלמנט, סנט, נשיא, מוסדות שונים עם 120 חברים, או שמונים, או כל מספר אחר, שייבחרו אחת לשנה, או אחת לארבע שנים או כל מספר אחר. בשיטה של מפלגות, או בחירות אזוריות או, או, או....
תהיה השיטה אשר תהיה – כל השיטות נועדו לברר את רצון העם. אך אל נא נבלבל את היוצרות: רצון העם הוא הדבר האמיתי, לא השיטה. לו ידענו בוודאות את רצון העם, כי אז הייתה החלטת העם סמכות עליונה, בלתי ניתנת לערעור על ידי כל גוף שהוא, כולל כנסת, פרלמנט, מלכות ונשיאות.

והנה, מכל השיטות שהוצגו לעיל, בולטת השיטה של משאל עם יותר מכל שיטה אחרת: זו השיטה היחידה שכל דמוקרט לא יוכל להתכחש לה ! זו השיטה המבטאת באופן המדויק ביותר את רצון העם בכל שאלה מסוימת שתעלה על הפרק. כל שיטה אחרת עשויה להיות פחות מדויקת, שלא לאמור: שגויה ממש. (למשל: כמו שאנו מכירים לצערנו, לעתים הנציגים אינם מצביעים כרצון בוחריהם(

כמובן, אפשר להקשות ולשאול: "מהו משאל עם?", "מי יקבע מיהו בעל זכות בחירה?", "מאיזה גיל בוחרים?", "מי ינסח את השאלות", ועוד.

לכך יש שתי התייחסויות:
א:  שאלות אלה קיימות בכל שיטה, ולכן הן לא יכולות להיות עילה לפסילת שיטה זו או אחרת.
ב:  כל תשובה שנבחר לשאלות אלה – תהיה טובה למדי בהבעת רצון העם. לשלושה מליון מצביעים יש סיכויי שגיאה קטנים יותר בייצוג רצון ששת מיליוני האזרחים, מאשר סיכויי השגיאה של 120 חברי כנסת העושים "דילים" אלה עם אלה.

 

חשוב לציין: חסידי דמוקרטיה בחרו בשעתו בדמוקרטיה בלתי ישירה, לא כדי לשלול את זכות העם, אלא מתוך אילוצים טכניים בלבד: לא הייתה שום דרך מעשית לקבץ המונים לדיון והחלטה. החלטה זו שהייתה נכונה בשעתה, אין בה כמובן כדי לשלול את זכותו הטבעית של העם למשאל ישיר. העמים לא וותרו מעולם על זכותם הטבעית למשאלי עם ! וממילא היא זכות כל כך בסיסית שאין העם יכול "לוותר" עליה.

זה שעד עכשיו נמנעו ממשאלי עם בארצות שונות, כולל ישראל, אין פירושו שהזכות אינה קיימת ! אין צורך אפילו לחוקק זאת ! בישראל, כמו בכל מדינה אחרת, הזכות למשאל עם היא בסיסית לחלוטין. זכות זו עולה על כל חוק וחקיקה. זכות זו גדולה מן הכנסת, מן הרבנות, מן הנשיאות ומכל גורם יומרני אחר. טוב תעשה הכנסת אם תמנע מחקיקת חוק המסמיך את העם. זה דומה להסמכת אלוהים לברוא את העולם. הכנסת – ראוי שתעסוק ביישום משאלי העם ולא בעצם חקיקתם. מה עוד, שאסור שישתמע מהחלטה שכזו, כי הכנסת "מסמיכה" את העם, ושביכולתה לבטל בעתיד "הסמכה" זו.

ולא זו בלבד.

במחשבה נוספת, קל להגיע למסקנה שסמכויות הכנסת מפוקפקות למדי. מדוע? כי הכנסת מעולם לא קבלה את סמכויותיה מגוף שיש לו סמכויות להסמיכה. ואם תאמר: "המועצה הזמנית" – אומר לך: "מי הסמיכם?". ואם תאמר "המנדט הבריטי" שוב אשאל: "מי שמכם?". ואם תאמר: "והלא העם בחר את המפלגות היושבות בכנסת?", אומר כי העם לא שותף מעולם בבחירת השיטה.
כאן המקום לציין כי החוקה של היום נסמכת על החוקה של אתמול, המסתמכת על החוקה של שלשום, וכך הלאה. לא קשה לנחש, איפה, שכל החוקות על פני האדמהראשיתן בעריצות. ואם כך – כולן לא תקפות, ושליטתן נובעת רק מכוח האינרציה ומהסכמה בשתיקה של הציבור שלא עמד על זכותו המוחלטת לנהל את חייו כרצונו.

עד כאן  יש 2 אמירות חשובות ובלתי תלויות זו בזו:

א:  סמכות העם (בכל מקום בעולם) הינה עליונה וטבעית. לא ניתנת לוויתור. היא תקפה ושרירה בכל רגע נתון.
ב:  סמכות הכנסת (בישראל) היא סמכות חלשה, אם בכלל. וכן הממשלה, וכל מוסד אחר שנבחר על ידי הכנסת.

לדברים אלה משמעות אוניברסאלית. לאמור: כל שיטת ממשל באשר היא – חייבת לעבור את אישור העם, ובתוך כך להכיר בזכותו הנצחית של העם לשליטה לא רק בממשל אלא מעבר לכך, וחשוב ביותר: בשיטת הממשל.

האם משאלי עם הם אופציה ריאלית?
היום, בעידן המחשבים, האינטרנט והסלולארי, אין עוד בעיה לבצע משאלי עם בתדירות גבוהה, אפילו פעם בשבוע (ובלי לוותר על יום עבודה). בתוך זמן קצר יחסית אפשר יהיה להקצות "מרכז משאלי עם" במקומות שונים, ולהיערך לספירת קולות בלחיצת כפתור.

העם הוא הריבון העליון, ורצונו יבוטא במשאלי עם לעתים תדירות וקרובות !
ואם זקוקים אנו לכפתור אתחול לזכותו זו של העם, הנני מתכבד בהכרזה זו:
עמה של מדינה הוא הריבון העליון של המדינה  8.4.2007  .

מבחינה מעשית קשה אם לא בלתי אפשרי לעשות מהפך שלטוני שכזה בין לילה. אך אין להשתמש בנימוק זה להנצחת המצב הקיים. העם לא יסכים, אסור לעם להסכים

על כן, אני (ואתה ואת) נתבע מן הכנסת כדלקמן:
א:  הכרה מיידית בעם כריבון העליון של מדינתו. (הכרה, לא חקיקה!)

ב:  למנות מיידית וזמנית את נשיא המדינה כנציג הציבור הממונה על משאלי העם.
ג:  לפתוח מייד בהכנות מנהלתיות לביצוע משאלי עם.

מדובר כאן רק בהכרה של הכנסת, לא בחקיקה! הכנסת אינה מוסמכת להכריז על העם כריבון או כלא-ריבון ! ולכן גם לא תוכל בעתיד לשלול זאת. החוק הזה הוא חוק טבעי, ראש וראשון לכל חוקי המדינה.
כמובן,  אין צורך בהתערבות גורפת של העם במהלך כל ההחלטות. די לעם אם יעסוק (לפחות בתחילה) בנושאים מהותיים שיש בהם חשש לאינטרסנטיות או להצבעה נגד נטיית לב העם, למשל: שיטת הממשל, איחוד רשויות, חוק פריימריס, שרות בצבא, הסרת חסינות ח"כים, כספים ייחודיים, מינויים פוליטיים, חוק באדר-עופר, "ההתנתקות", והרשימה ארוכה. השימוש במשאלי עם יאפשר לעם לומר לחברי הכנסת: "רבותי, הגזמתם. אנו לא מסכימים לחוק הזה", או להיפך: "אנו רוצים את החוק הזה". משאלי העם לא יאפשרו לח"כים לאבד את הצפון כפי שקורה להם במקרים לא מעטים.

מי יחליט איזה החלטות לאשרר במשאל עם? מי ימנע פקקי תנועה של החלטות סרק? מי יחליט כיצד לנסח את המשאלים?
עד שהנשיא יחליט אחרת, הנשיא יכול להיות אישיות שכזו, אלא שאז מן הראוי שהנשיא ייבחר במשאל עם ויאושר כל שנה מחדש – ע"י העם. מיותר לציין שהנשיא חייב להיות בלתי כפיף לכנסת, במישרין או בעקיפין.

ברבות השנים, אם יהיה צורך בכך, יוכל העם להמשיך ולשנות את שיטת הממשל, בהדרגה, תוך העדפה טבעית של זרמים מרכזיים על פני זרמים קיצוניים.
משאל העם הראשון – חייב להסמיך את הכנסת (בכפוף לשינויים שהצעתי). כי כן, על פי הרעיון שהבעתי ונכון לעכשיו, אין לה הסמכה חוקית לשלטון.
יש לצפות שהכנסת והמפלגות תדחינה את הנאמר כאן. כי כן, זו דרכו של כל גוף: להגן על עצמו. על כן יש להתייחס להתנגדותם בזהירות כהבעת דעה של כל אינטרסנט אחר. עם זאת, הרעיון הבסיסי של שליטת העם באופן ישיר הן בשיטת הממשל והן ב [לפחות חלק מ]החלטותיו – חייב להתפשט בציבור ולצבור תמיכה:  משלב של שיחות סלון, מדבקות ומודעות עד להשלמת המהפכה האזרחית שהכנסת לא תוכל לעמוד בפניה עוד.

האם זו שיטת הממשל הטובה ביותר ?
שאלה שגויה ובלתי רלוונטית.
תתכננה שיטות ממשל טובות יותר, בהתאם לקני מידה שונים. למשל איזו שיטה תיתן מדינת רווחה מוצלחת יותר, או מדינה שכלכלתה טובה יותר, או מדינה דתייה יותר ועוד כהנה וכהנה אופני מדידה שונים. אפס, זו השיטה היחידה שמבטיחה דמוקרטיה אמיתית, שבה כל חוק וחוק תואם את דעת רוב הקהל.  על כן, זו השיטה שתבטיח את החירות באופן סופי ומוחלט, בלא סכנה מצד מטורפי שלטון למיניהם. זו השיטה שתבטיח לנו שלא ניפול בידיהם של כל מיני מטורפי סדר למיניהם, חסידי מס למיניהם, בעלי פרנויה למיניהם (יוג'ין מקארתי, היטלר, סטאלין, מאו טסה טונג) ובעלי השקפות עולם מטורפים ברמה זו או אחרת שרק האג'נדה שלהם לעיניהם.

 

ראה הרחבות במאמר הצעה לשינוי מבנה השלטון בישראל.

 

אמרפל

 

 


 

 

 

 


+ הוסף תגובה חדשה
תגובות: (צפה ב-  תגובות בעמוד זה)
Loading בטעינה...
קידום אתרים - קידום אתרים