דמוקרטיה, כלשונה, היא שלטון העם. הנחת היסוד של הדמוקרטיה היא שכל האנשים שווים. אין מועדפים ואין מיוחסים. כתוצאה מכך, אין שליטים "טבעיים". ומכיוון שכך, כל החלטה המחייבת את העם או חלקיו, היא החלטה שתתקבל ברוב קולות העם.
כיצד מבררים את רצון העם? לאנשי אתונה העתיקה, ממציאיהדמוקרטיה, לא היו בעיות בתחילה: כל בעל זכות יכול לבוא למקום המפגש, להצטרףלדיונים ולהצביע. עד מהרה הפכה השיטה לבלתי אפשרית. העם התרבה, המקום צר מלהכיל. נאלצולהחליף החלטות ישירות בהחלטות בלתי ישירות. לאמור: העם יבחר בנציגיםשיצביעו בשמו. כאן החלה הדמוקרטיה להתעוות, לאבד את רוחה המקורית. כי כן, מן הרגע שהנציגים נבחרו – הם הושפעו מקבוצות אינטרסנטים או שהתפתו לסיר הבשר. שוב לא הייתה ערובה שרצון העם יבוצע.
כמובן, יש אינסוף אפשרויות ליישום דמוקרטיה. באמצעותפרלמנט, סנט, נשיא, מוסדות שונים עם 120 חברים, או שמונים, או כלמספר אחר, שייבחרו אחת לשנה, או אחת לארבע שנים או כל מספר אחר. בשיטה שלמפלגות, או בחירות אזוריות או, או, או.... תהיה השיטה אשר תהיה – כל השיטות נועדו לברר את רצון העם. אך אל נא נבלבל את היוצרות: רצון העם הוא הדבר האמיתי, לא השיטה. לו ידענו בוודאות את רצון העם, כי אז הייתה החלטת העם סמכות עליונה, בלתיניתנת לערעור על ידי כל גוף שהוא, כולל כנסת, פרלמנט, מלכות ונשיאות.
והנה, מכל השיטות שהוצגו לעיל, בולטת השיטה של משאל עםיותר מכל שיטה אחרת: זו השיטה היחידה שכל דמוקרט לא יוכל להתכחש לה ! זוהשיטה המבטאת באופן המדויק ביותר את רצון העם בכל שאלה מסוימת שתעלה עלהפרק. כל שיטה אחרת עשויה להיות פחות מדויקת, שלא לאמור: שגויה ממש. (למשל: כמו שאנו מכירים לצערנו, לעתים הנציגים אינם מצביעים כרצון בוחריהם(
כמובן, אפשר להקשות ולשאול: "מהו משאל עם?", "מי יקבע מיהו בעל זכות בחירה?", "מאיזה גיל בוחרים?", "מי ינסח את השאלות", ועוד.
לכך יש שתי התייחסויות: א: שאלות אלה קיימות בכל שיטה, ולכן הן לא יכולות להיות עילה לפסילת שיטה זו או אחרת. ב: כל תשובה שנבחר לשאלות אלה – תהיה טובה למדי בהבעת רצון העם. לשלושהמליון מצביעים יש סיכויי שגיאה קטנים יותר בייצוג רצון ששת מיליוניהאזרחים, מאשר סיכויי השגיאה של 120 חברי כנסת העושים "דילים" אלה עם אלה.
חשוב לציין: חסידי דמוקרטיה בחרובשעתו בדמוקרטיה בלתי ישירה, לא כדי לשלול את זכות העם, אלא מתוך אילוציםטכניים בלבד: לא הייתה שום דרך מעשית לקבץ המונים לדיון והחלטה. החלטה זושהייתה נכונה בשעתה, אין בה כמובן כדי לשלול את זכותו הטבעית של העם למשאלישיר. העמים לא וותרו מעולם על זכותם הטבעית למשאלי עם ! וממילא היא זכותכל כך בסיסית שאין העם יכול "לוותר" עליה.
זה שעד עכשיו נמנעו ממשאלי עם בארצותשונות, כולל ישראל, אין פירושו שהזכות אינה קיימת ! אין צורך אפילו לחוקקזאת ! בישראל, כמו בכל מדינה אחרת, הזכות למשאל עם היא בסיסית לחלוטין. זכות זו עולה על כל חוק וחקיקה. זכות זו גדולה מן הכנסת, מן הרבנות, מןהנשיאות ומכל גורם יומרני אחר. טוב תעשה הכנסת אם תמנע מחקיקת חוק המסמיךאת העם. זה דומה להסמכת אלוהים לברוא את העולם. הכנסת – ראוי שתעסוקביישום משאלי העם ולא בעצם חקיקתם. מה עוד, שאסור שישתמע מהחלטה שכזו, כיהכנסת "מסמיכה" את העם, ושביכולתה לבטל בעתיד "הסמכה" זו.
ולא זו בלבד.
במחשבה נוספת, קל להגיע למסקנה שסמכויות הכנסת מפוקפקות למדי. מדוע? כיהכנסת מעולם לא קבלה את סמכויותיה מגוף שיש לו סמכויותלהסמיכה. ואם תאמר: "המועצה הזמנית" – אומר לך: "מי הסמיכם?". ואם תאמר "המנדט הבריטי" שוב אשאל: "מי שמכם?". ואם תאמר: "והלא העם בחר את המפלגותהיושבות בכנסת?", אומר כי העם לא שותף מעולם בבחירת השיטה. כאן המקום לציין כי החוקה של היום נסמכת על החוקה של אתמול, המסתמכת עלהחוקה של שלשום, וכך הלאה. לא קשה לנחש, איפה, שכל החוקות על פני האדמה – ראשיתן בעריצות. ואם כך – כולן לא תקפות, ושליטתן נובעת רק מכוח האינרציהומהסכמה בשתיקה של הציבור שלא עמד על זכותו המוחלטת לנהל את חייו כרצונו.
עד כאן יש 2 אמירות חשובות ובלתי תלויות זו בזו:
א:סמכות העם (בכל מקום בעולם) הינה עליונה וטבעית. לא ניתנת לוויתור. היא תקפה ושרירה בכל רגע נתון. ב:סמכות הכנסת (בישראל) היא סמכות חלשה, אם בכלל. וכן הממשלה, וכל מוסד אחר שנבחר על ידי הכנסת.
לדברים אלה משמעות אוניברסאלית. לאמור: כל שיטת ממשל באשר היא – חייבת לעבור את אישור העם, ובתוך כך להכירבזכותו הנצחית של העם לשליטה לא רק בממשל אלא מעבר לכך, וחשוב ביותר: בשיטת הממשל.
האם משאלי עם הם אופציה ריאלית? היום, בעידן המחשבים, האינטרנט והסלולארי, אין עוד בעיה לבצע משאלי עםבתדירות גבוהה, אפילו פעם בשבוע (ובלי לוותר על יום עבודה). בתוך זמן קצריחסית אפשר יהיה להקצות "מרכז משאלי עם" במקומות שונים, ולהיערך לספירתקולות בלחיצת כפתור.
העם הוא הריבון העליון, ורצונו יבוטא במשאלי עם לעתים תדירות וקרובות ! ואם זקוקים אנו לכפתור אתחול לזכותו זו של העם, הנני מתכבד בהכרזה זו: עמה של מדינה הוא הריבון העליון של המדינה 8.4.2007.
מבחינה מעשית קשה אם לא בלתי אפשרי לעשות מהפך שלטוני שכזה בין לילה. אךאין להשתמש בנימוק זה להנצחת המצב הקיים. העם לא יסכים, אסור לעם להסכים.
על כן, אני (ואתה ואת) נתבע מן הכנסת כדלקמן: א:הכרה מיידית בעם כריבון העליון של מדינתו. (הכרה, לא חקיקה!)
ב:למנות מיידית וזמנית את נשיא המדינה כנציג הציבור הממונה על משאלי העם. ג:לפתוח מייד בהכנות מנהלתיות לביצוע משאלי עם.
מדובר כאן רק בהכרהשל הכנסת, לא בחקיקה! הכנסתאינה מוסמכת להכריז על העם כריבון או כלא-ריבון ! ולכן גם לא תוכל בעתידלשלול זאת. החוק הזה הוא חוק טבעי, ראש וראשון לכל חוקי המדינה. כמובן, אין צורך בהתערבות גורפת של העם במהלך כל ההחלטות. די לעם אם יעסוק (לפחות בתחילה) בנושאים מהותיים שיש בהם חשש לאינטרסנטיותאו להצבעה נגד נטיית לב העם, למשל: שיטת הממשל, איחוד רשויות, חוקפריימריס, שרות בצבא, הסרת חסינות ח"כים, כספים ייחודיים, מינוייםפוליטיים, חוק באדר-עופר, "ההתנתקות", והרשימה ארוכה. השימוש במשאלי עםיאפשר לעם לומר לחברי הכנסת: "רבותי, הגזמתם. אנו לא מסכימים לחוק הזה", או להיפך: "אנו רוצים את החוק הזה". משאלי העם לא יאפשרו לח"כים לאבד אתהצפון כפי שקורה להם במקרים לא מעטים.
מי יחליט איזה החלטות לאשרר במשאל עם? מי ימנע פקקי תנועה של החלטות סרק? מי יחליט כיצד לנסח את המשאלים? עד שהנשיא יחליט אחרת, הנשיא יכול להיות אישיות שכזו, אלא שאז מן הראוישהנשיא ייבחר במשאל עם ויאושר כל שנה מחדש – ע"י העם. מיותר לציין שהנשיאחייב להיות בלתי כפיף לכנסת, במישרין או בעקיפין.
ברבות השנים, אם יהיה צורך בכך, יוכלהעם להמשיך ולשנות את שיטת הממשל, בהדרגה, תוך העדפה טבעית של זרמיםמרכזיים על פני זרמים קיצוניים. משאל העם הראשון – חייב להסמיך את הכנסת (בכפוף לשינויים שהצעתי). כי כן, על פי הרעיון שהבעתי ונכון לעכשיו, אין לה הסמכה חוקית לשלטון. יש לצפות שהכנסת והמפלגות תדחינה את הנאמר כאן. כי כן, זו דרכו של כל גוף: להגן על עצמו. על כן יש להתייחס להתנגדותם בזהירות כהבעת דעה של כלאינטרסנט אחר. עם זאת, הרעיון הבסיסי של שליטת העם באופן ישיר הן בשיטתהממשל והן ב [לפחות חלק מ]החלטותיו – חייב להתפשט בציבור ולצבור תמיכה: משלב של שיחות סלון, מדבקות ומודעות עד להשלמת המהפכה האזרחית שהכנסת לאתוכל לעמוד בפניה עוד.
האם זו שיטת הממשל הטובה ביותר ? שאלה שגויה ובלתי רלוונטית. תתכננה שיטות ממשל טובות יותר, בהתאם לקני מידה שונים. למשל איזו שיטה תיתןמדינת רווחה מוצלחת יותר, או מדינה שכלכלתה טובה יותר, או מדינה דתייהיותר ועוד כהנה וכהנה אופני מדידה שונים. אפס, זו השיטה היחידה שמבטיחהדמוקרטיה אמיתית, שבהכל חוק וחוק תואם את דעת רוב הקהל. על כן, זו השיטה שתבטיח את החירות באופן סופי ומוחלט, בלא סכנה מצד מטורפישלטון למיניהם. זו השיטה שתבטיח לנו שלא ניפול בידיהם של כל מיני מטורפיסדר למיניהם, חסידי מס למיניהם, בעלי פרנויה למיניהם (יוג'ין מקארתי, היטלר, סטאלין, מאו טסה טונג) ובעלי השקפות עולם מטורפים ברמה זו או אחרתשרק האג'נדה שלהם לעיניהם.
בטעינה...