מחשבות
      לחופו של אוקיינוס
 
על אופן הישום של הדמוקרטיה  |  תורות מיסטיות  |  סמכות הריבון  |  תחלואי הדמוקרטיה הפרלמנטרית  |  מימון להשכלה הגבוהה  |  הימורים באינטרנט  |  התחממות כדור הארץ  |  מי משלם את המע"ם ?  |  מסים  |  שביתת המורים  |  

מונה:



להצטרפות לרשימת התפוצה הכנס את כתובת הדואר האלקטרוני שלך:
 שלח


דמוקרטיה גנובה

דף הבית >> דמוקרטיה >> דמוקרטיה גנובה

דמוקרטיה גנובה

 

פעם נתקלתי במאמר שפתח בדוגמא המעניינת הבאה:
שלושה ילדים, אמיר, בוני וגדעון,  רצו לחלק ביניהם עוגה. אמונים על דברי המורה בזכות ההצבעה הדמוקרטית, הם מחליטים לקיים הליך דמוקרטי: הוגשה הצעה להצבעה: "תחולק העוגה שווה בשווה בין אמיר לבוני". אמיר ובוני, שנצפו מסתודדים ביניהם,  הצביעו בעד. גדעון הנרגן יכל רק לזעוק חמס.
הנה, אנו רואים כי תהליך הצבעה שנראה "הגון", ו"דמוקרטי" אינו מספק את ההחלטה שכולנו חושבים שהיא ההחלטה הצודקת ביותר: חלוקת העוגה לשלושה חלקים שווים. זו החלוקה היחידה שיש לה משמעות "דמוקרטית" - כלומר שוויון לכל.

מה השתבש ?  הלוא אם ברצוננו תוצאה דמוקרטית, אנו חייבים לשאול את כל המצביעים. ואנו חייבים לתת להם משקל שווה.
הדבר נעשה, ובכל זאת התוצאה משובשת. מה קורה כאן ?

תחילה אציין שאין לבלבל בין החלטה דמוקרטית להחלטה הוגנת / מוסרית. דמוקרטיה הוא מנגנון לקבלת החלטות במצבים של חילוקי דעות. ולכן החלטה דמוקרטית היא פשוט החלטת רוב, ועלולה להיות נואלת, לא ראויה, בלתי מוסרית. כך, ה-80 יוכלו לבזוז את ה-20 בהחלטת רוב.
הבעיה במקרה דלעיל אינה שהיא בלתי מוסרית, אלא שהיא לא מבטאת כראוי את רצון הרוב. הדיל שנחתם עיוות את התוצאה.

קל לראות ששורש הרע הוא העסקה שרקמו אמיר ובוני ביניהם. ללמדך:
תוצאה דמוקרטית ראויה יכולה להתקבל רק במקרים שבהם אין הסכם מוקדם בין מצביעים.
בתנאים אידיאליים היינו מצפים שכל המצביעים יצביעו ע"פ מצפונם בלבד. אפס, התקשורת הפתוחה בין המצביעים גורמת לשיבוש ההליכים הדמוקרטיים. התוצאה: ערב רב של הצבעות שבהן קורה לעתים קרובות שעמדות המיעוט זוכות ברוב מלאכותי. באמצעות העסקאות (הקרויים דיל בשפה הפרלמנטארית) מעצימים חברי הפרלמנט את כוחם על חשבון חברי פרלמנט אחרים. האבולוציה עושה את שלה: מי שלא משתמש ב"דילים", מי שלא רוקח עסקאות נקלע לעמדת נחיתות.
לכאורה, היה צריך לאסור דילים פרלמנטאריים מכל וכל. גם אם אי אפשר לפקח על כך. לפחות להכריז שזה פסול. אך בישראל, ובמקומות אחרים, לא רק שהעסקאות האלה אינן פסולות, אלא שלמעשה הן מעוגנות עמוק בחיים הפרלמנטאריים. הקואליציה מוקמת על בסיס חבילה של עסקאות פרלמנטאריות בין המפלגות המשתתפות בקואליציה .
להלן מספר דוגמאות מן הכנסת בישראל, שבהן התקבלו החלטות לא דמוקרטיות עקב דילים פרלמנטאריים, שחלקם במסגרת ההסכם הקואליציוני, אין אלה החלטות של מה-בכך, אלא החלטות מהותיות וחשובות:
חוק באדר-עופר. חוק אשר מגדיל באופן מלאכותי את מספר הח"כים של מפלגות גדולות. הדבר נעשה באמצעות נוסחא מתמטית חסרת משמעות. כאן, את התפקיד של אמיר ובוני מילאו מפלגת העבודה והליכוד.
חוק איחוד רשויות. חוק שלא נחקק. הייתה יוזמה פרלמנטארית לאיחוד רשויות קטנות כדי לחסוך את כספי המדינה.מרכז הליכוד התנגד כי זה מבטל ג'ובים למקורבים, וכפה זאת על סיעת הליכוד, שכפתה על הקואליציה. החוק נגנז. לו הוצגה הצעה זו למשאל עם, יש לשער ששיעור התומכים היה דומה ל 100 אחוז .
הסכם אוסלו. התקבל לאחר קניית שלטון בכסף. יצחק רבין שילם. שלושה ח"כים פרשו ממפלגת צומת שהייתה מפלגה ימנית מהליכוד (גונן שגב, אלכס גולדפרב ואסתר סלמוביץ) , וחברו לקואליציה שמאלית שאפשרה את הסכם אוסלו.
גיוס בחורי ישיבות: זהו, ללא ספק, הביזיון הגדול ביותר מאז ומעולם של כנסת ישראל. המוסר הכפול, הסלקציה בין דם לדם. כנסת עלובה שמעלה בקביעות בתפקידה, שלא הצליחה מעולם למצוא את הדרך לחיסול השבר הזה (הדתיים והחרדים תמיד השכילו לשים עניין זה בראש רשימת הדילים שלהם). מיותר לציין כי פטור משרות צבאי לבחורי ישיבה לא היה עובר במשאל עם
עד כאן ראינו כיצד תרבות הדילים גורמת לקבל החלטות שאין להן רוב בעם.

 

והנה, שוב צפה ועולה השיטה של משאל עם ככלי המזהה את רצון העם. מכיוון שלעם אין תקשורת פנימית שתאפשר לו ביצוע של דילים, הבחירה שלו נשארת בהכרח נאיבית, ומביעה היטב את רצון העם. לדעתי גם אם היה מתאפשר לעם לבצע דילים, קשה מאוד לשער שהעם היה מצביע כמו שהכנסת הצביעה בלא מעט מקרים.מדוע? כי לא מעט מהדילים הללו נעשו על רקע של בצע מפלגתי, בצע שלטוני, בצע כסף, וברוב המקרים כבכולם - תוך דחיקה של אינטרס הציבור.

לעומת זאת, העם תמיד יצביע בעד האינטרסים שלו ורק שלו, כי כן:
למפלגות פוליטיות יש אינטרס להנציח ולהעצים את כוחן.
לחברי כנסת יש אינטרסים משלהם. משכורת, תנאים, ביטוח בריאות, פנסיה, "יד רוחצת יד"....
לעיתונאים יש אינטרסים משלהם. יוקרה אישית, שכר, הגדלת תפוצה....
לחברות כלכליות יש אינטרסים משלהם: חקיקה מתאימה, מונפוליות, קבלת הזמנות מהממשלה, הגנה על הסחר שלהן.
גם לעם יש אינטרסים משלו  .הוא רוצה מדינה שתתנהל ע"פ דרכו ורצונותיו. אך להבדיל מכל האחרים, האינטרס של העם הוא היחיד שהינו אינטרס לגיטימי לחלוטין לצרכי חקיקהרצון העם הוא החוק !

 

 

חיים אבגד
2003

 

 

 


+ הוסף תגובה חדשה
תגובות:
Loading בטעינה...

Go Back  Print  Send Page
קידום אתרים - קידום אתרים