(נכתב כתגובה למאמר שתקף את החלטת הממשלה למנוע איחוד משפחות משפחות של ערביי עזה ויו"ש עם ערבים אזרחי ישראל)
איחוד משפחות
דומני שעל כולנו להפנים שיש סתירה מהותית בין הרעיון של מדינת היהודים לבין יישום העקרון של איחוד משפחות.
חייבים להפנים זאת בטרם מחליטים מה לעשות בעניין איחוד משפחות שמבקשים ערביי ישראל.
אם אתה מעדיף את מדינת היהודים - תצטרך לוותר על עקרון איחוד משפחות, שמשמעותו הבאת אזרחים עוינים למדינה.
אם אתה מעדיף את העקרון (ההומני כשלעצמו) של "איחוד משפחות" על העקרון היסודי של "מדינה ליהודים", הרי שבמוקדם או במאוחר - תווצר מדינה עם רוב מוסלמי יציב. שהרי ברור לכולנו כי אין סוף לעניין הזה של איחוד משפחות.
אנו, היהודים, בנינו כאן מדינה יהודית. עשינו זאת לא כי ארץ זו היא ארץ פוריה (היא לא), ולא כי כאן יש לנו שלום ושלווה (לא. אין לנו). לא כי ארץ זו ממוזגת ושופעת מים (לא. היא ארץ עלובה, ושחונה המספקת בקושי מים לשתיה), ולא כי זו ארץ רחבת ידיים (לא. וכשאתה מתמתח, הזהר שלא תחצה את הגבול).
עשינו זאת, כי בארצות ניכר היכו בנו, ואנסו אותנו, וגרשו אותנו, והשפילו אותנו. ואסרו עלינו את דתנו.
עשינו זאת כי אין ליהודים ארץ אחרת.
אנו נדרשיים, איפה, להכריע בין העקרון של מדינה יהודית לבין העקרון של איחוד משפחות.
לטעמי, התשובה היא: מדינה יהודית.
וכל החושב אחרת - העדפתו הפוכה.
אמרפל
האם אתה מסכים עם העמדה המובעת במאמר?
בטעינה...